סכנות הן לא רק באש. אחד מהתפקידים שלנו כהורים הוא ללמד את ילדינו להיזהר, אבל לעשות זאת בזהירות.

ערב ל"ג בעומר הגיע והילדים ממש נרגשים. רגע לפני היציאה למדורה הייתי שמחה לצייד את עצמי בעוד מס' זוגות עיניים וכמה זרועות. האמת היא שהתחושה הזאת מוכרת לי גם במצבים אחרים. מיום שבני הבכור הגיע לעולם אני מודעת הרבה יותר לסכנות הנמצאות סביבנו בתוך הבית ומחוצה לו.

אבל באותה מידה אני יודעת שאני רוצה שילדי יגדלו בריאים בנפשם ובטוחים בעצמם ובעולם, ולא מלאים בפחדים וחששות. אם לא די בשתי עובדות אלה להשאיר אותי מבולבלת, נוספת אליהן הידיעה שאין לי את היכולת לשמור עליהם בכל רגע נתון. על כל הורה לחפש את האיזון האפשרי בין להביא את הילד למודעות מסכנות לבין לעורר בו פחד וחשש.

אז מה עושים?

שלב ראשון

שאלו את עצמכם עד כמה אתם חשים מתח, לחץ ודריכות לקראת הפעילות במדורה (או כל אירוע אחר שיש בו לדעתכם סכנה). עד כמה אתם עצמכם חשים פחד? יש צורך למתן את התחושות מול הילד. כזוג עליכם לתאם ציפיות ולהחליט מה המסרים שאתם רוצים להעביר. מודעות עצמית תאפשר לכם להיות מדויקים יותר לילדיכם.

שלב שני

עוד לפני היציאה מהבית, דברו עם הילד והסבירו לו מה הן הסכנות. כדאי לדבר על הדברים כעובדות יבשות ולא בטון לחוץ ומודאג, למשל: "האש במדורה היא מאוד גדולה וחמה ואם מתקרבים לאש היא עלולה לעשות כוויות". עליכם להגדיר עם הילד את כללי ההתנהגות בזמן האירוע. חשוב שהילדים יבינו שהאחריות לשלומם מוטלת גם עליהם ולא רק על המבוגר.

יש צורך להציב גבולות מאוד ברורים להתנהגות — מה מותר ומה אסור ולמה. לומר לילד מראש מה יקרה אם לא ישמור על הגבולות. השיחה נערכת באווירה טובה, בטון רגוע ולא מאיים.

שלב שלישי

מתרחש במהלך האירוע. עליכם לבדוק מידי פעם שהילד זוכר את הכללים והגבולות. אם למשל הילד מתרחק ולא שומר קשר עין, עליכם לגשת ולהזכיר לו את הכללים שקבעתם. אם הוא אינו נזהר מהאש כפי שסיכמתם, אתם ניגשים ומזכירים לו שלא תוכלו להישאר במדורה אם הוא לא ישמור על הכללים (במקרה הצורך, אכן לקחת את הילד הביתה, למרות האכזבה ואי הנוחות).

הצורך שלנו לשמור ולגונן על ילדינו הוא טבעי וחשוב. אך עלינו לדעת מתי אפשר לשחרר לעצמאות ולאפשר להם לגדול אחראים ובטוחים ולא מפוחדים ותלותיים.

בילוי נעים במדורות — "שרק יהיו לנו בריאים ושלמים".

אורית.